בנם של פזית ואודי. נולד ביום ד' בסיוון תש"ן (28.5.1990) ברמת השרון. אח לעמר, ליאור ונטע.
גלעד גדל והתחנך ברמת השרון. למד בתיכון "אלון" לאמנויות ולמדעים במגמת ביולוגיה ופילוסופיה. היה נער שובב ומלא קסם, ספורטיבי וחובב כדורגל, שמיהר להתנדב, לתרום ולסייע לכל אדם ובכל מצב.
עם סיום לימודיו התיכוניים בשנת 2008 התגייס לחטיבת "גולני", ובמהלך הטירונות עבר בהצלחה את מבחני המיון ליחידת הקומנדו "אגוז" (621). חבריו ליחידה תיארו אותו כלוחם "אגוז" אולטימטיבי, ששילב באופן מושלם בין מקצועיות ליסודיות, והתברך במוטיבציה גבוהה ובכושר גופני מעולה. לאורך שירותו תמך בלוחמים, שימש להם אוזן קשבת, ותמיד השתמש בהומור כדי לשפר את האווירה. במהלך שירותו הסדיר היה חלק מצוות הסיור של היחידה, והמשיך בכך גם כשנקרא לשירות מילואים.
לאחר שירותו הצבאי גר בתל אביב ולמד לתואר ראשון בכלכלה וניהול ב"מכללה האקדמית תל אביב-יפו". בתום לימודיו עבד בחברות היי-טק בתפקיד מנהל תיקי לקוחות ומומחה לפיתוח עסקי.
גלעד היה אדם שמח ואופטימי, שאהב את החיים וחי אותם בקצב משלו. הקרין חום, לבביות ואנרגיות טובות. היה איש של יצירה, בשלן בחסד, כותב נהדר ותקליטן מעולה, שהפיק מסיבות וידע להפוך רגעים פשוטים לחוויות בלתי נשכחות. אהב לטייל בעולם ולהכיר אנשים חדשים. השתתף בכמה אירועי "מידברן" בנגב, המשלבים אומנות ומרחבים של ביטוי עצמי, והיה ממקימי המתחם "קמפ החציל בגלקסיה", שבו מציעים לאורחים לנוח על מזרנים ולהתכבד בחצילים על האש ובמרגריטה קפואה. חבריו לקהילת "מידברן" כתבו עליו: "הגבר הכי גברי, עם הלב הכי רגיש".
היה בו שילוב ייחודי של תכונות: אחראי וגם שטותניק לעיתים, חד וחכם, בדחן, חדור מוטיבציה ומוכוון מטרה. מעבר לכל זה, גלעד היה חבר אמת, שהבחין בכל ניואנס, בכל הבעת פנים, והתאפיין באינטליגנציה רגשית גבוהה. אחד מחבריו הגדיר אותו: "האיש הכי מצחיק עם הלב הכי גדול והחיוך הכי רחב". הוא ידע לאהוב ללא תנאים, להעניק בלי לעשות חשבונות, ופיזר את האור שלו לכל עבר. היה אהוב מאוד בכל מעגלי חייו.
בלט בדאגתו ובמסירותו למשפחתו: להוריו, לשלוש אחיותיו, לאחייניו, לדודים ובני הדודים שאיתם בילה שעות רבות בילדותו והקשרים איתם התהדקו והעמיקו בבגרותו. אהב לשחק עם אחייניו הקטנים שכינו אותו "גולו", ובשבילם הוא היה הדוד הכי טוב בעולם.
באחד הימים גלעד פגש את עדי ומאז הם לא נפרדו. הוא הגיע לפגישה בכיכר רבין בתל אביב רכוב על אופניים, "מזיע וחמוד", כדבריה, והם התאהבו במבט ראשון. "קסם" ו"אוצר", כך הם קראו זה לזו.
גלעד עזב את דירת הסטודיו שלו, שבה גר שש שנים, ועבר לגור עם עדי. בסוף אוגוסט 2023 הם נישאו בחתונה שמחה, שהייתה "חגיגה של החיים", כדברי חבריהם.
בספטמבר התחיל עבודה חדשה בחברת היי-טק אחרת, ועשה בה את צעדיו הראשונים. מלבד זאת, תכנן לטוס עם עדי לירח דבש במקסיקו חודשיים לאחר מכן, וכבר דיבר על ילדים. "גלעד נולד להיות אבא, וחלם שיום אחד יהיו לו ילדים משלו", אמרה עדי.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו בוקר נקרא גלעד להגן על גבולה הצפוני של המדינה. מפקד הצוות שלו ביחידת "אגוז" כתב בקבוצת הוואטסאפ שיש צורך בכוח חלוץ שיעלה לגזרה, וגלעד היה הראשון שכתב שהוא זמין. אחד מחברי הצוות סיפר: "הרגשתי ביטחון כשידעתי שמולכו יגיע". הצוות שובץ בשירות המילואים בחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) של מפקד חטיבה 300 (עוצבת "ברעם"), שחייליה אחראים לביטחון בגזרה המערבית של הגבול בין ישראל ללבנון.
למחרת, ב-8 באוקטובר 2023, החלה בפועל הלחימה בחזית הצפונית. ארגון הטרור חיזבאללה שיגר רקטות מלבנון ומסוריה לעבר בסיסי צה"ל ויישובים בגבול לבנון, וצה"ל הגיב בתקיפות מהאוויר.
ביום שני, 9 באוקטובר 2023, יומיים לאחר מתקפת הטרור של חמאס, ניסו מחבלי חיזבאללה לחדור לישראל מהגבול הצפוני סמוך לקיבוץ אדמית בגליל המערבי. חיילי חטיבה 300, ובהם צוות "אגוז" שבו שירת גלעד, איתרו את המחבלים וחתרו למגע כדי לסכל את הכניסה ליישוב. גלעד, לוחם ללא חת, נסע בכוח החלוץ של החפ"ק, וספג את מכת האש הראשונה. הוא נהרג במקום.
בחילופי האש עם המחבלים נהרגו גם סגן-אלוף עלים סעד, סגן מפקד חטיבה 300, ורב-סמל ג'ואד עאמר, ששימש קשר מפקד החטיבה. שלושה לוחמים מצוות "אגוז" נפצעו בתקרית.
רב-סמל גלעד מולכו נפל בקרב ביום כ"ד בתשרי תשפ"ד (9.10.2023). בן שלושים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ברמת השרון. הותיר אחריו אישה, הורים ושלוש אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.
מעבר למשפחה הגרעינית, גלעד גם הותיר אחריו שבט גדול - שבט מולכו, ושבט פסקין - בני ובנות משפחה רבים, שבט החברות והחברים שלו, ועוד מעגלים רבים של א.נשים, שנותרו המומים וכואבים.
ספדה לו אלמנתו, עדי: "אוצר מתוק ויפה שלי, הלב הכי טהור ביקום, האיש הכי מושלם, עם החיוך הכי יפה והאף הקטן והמתוק. אני אוהבת אותך יותר משמילים אי פעם יוכלו לתאר. אתה הכי טוב ביקום, אתה האור הכי גדול שקיים. תודה על שזכיתי להיות אשתך, תודה על כל שנייה לצידך. העולם טוב יותר בזכותך, וכולנו זכינו בך. אני מתגעגעת אליך ברמות שלא ניתן להכיל. ביחד לנצח, אהוב שלי". אלמנתו קעקעה על גופה את המילה "אוצר".
ספדה ליאור, אחותו הגדולה: "אח שלי, השותף לסנדוויץ' שלי, הגבינה או הנקניק זה לא משנה, עכשיו אני לבד באמצע.
איך בכלל מסכמים אותנו, אותך. המחשבה על איך לא תרים ילדים על הכתפיים, איך לא תחפוף ראשים, מי ישטוף לנו רכבים, מי יידע לסמפל קטעי סאונד מעולים, מי יכין לי אנג'ליטה, מי יזרום איתי על לגנוב סיגריה לאמא ולעשן בגיל 10? מי יחליק איתי על הסקט בנחל קדרון? מי ייתן לי פרויקטים כמו לייצר יציקה של האוזן שלו? מי ישתטח על קברי צדיקים? מי ישכר אותי בחינם ברומנו ויציל אותי מפאדיחות? מי ירכיב ויפרק איתי ארון בגדים 4 פעמים? מי יראה איתי פאודה ויספר לי בעל פה מה קורה ברגעים המפחידים? מי יקפוץ איתי מעבר לגדר אצל סבא וסבתא? מי ירכיב אותי על אופניים בעלייה של שדרות בן ציון? מי יכין סטיקרים מעולים לוואטסאפ? מי יגרום לי להרגיש שהכול בקטנה והכול לטובה, מי יסרק את מישו, מי יקרא לי לעשן בשושו בארוחות משפחתיות בגראז' אצל סבתא? מי יכתוב לי ברכות בחרוזים? מי יהיה האח התותח שלי?
היה לי רק אח אחד ומיוחד!"
חברי ילדותו ספדו לו:
בן קירשנבאום כתב: "הגבר הכי גברי, עם הלב הכי רגיש, אהוב כל כך על ידי רבים, עם חוש הומור מופרע, דמיון למרחקים, אוהב שטויות והן אותך, שהכיף והביחד ערך עליון עבורך. נזכור אותך בפאה, שמלה ומגפון ביד, פרוע, חי מחוץ לכללים ונורמות, ראשון לעזור בקלילות מתבטלת, עומד על הגריל, סוטר לקבבים, מאחורי העמדה עם מיקרופון ביד, מעל הכיור בעמדת חפיפה. נזכור אותך מדבר מולכואית בקול בס מעומעם, יושב ראש תאגיד מוטי ומוטי, תמיד מנהיג אותנו, שומר עלינו, סוחף ואמיץ, מעורר השראה, מודל לחיקוי.
איש של עבודה, עם ידיים חזקות ורצון מברזל, איש משפחה מסור להורים לאחיות ולאחיינים, בן זוג אוהב לעדי, חבר בדם. אוהבים לנצח".
ערן אדלר כתב: "אני תמיד קורא לך כמולכו, אבל דווקא כשקראתי את הדיווח עליך בחדשות, פתאום השם הפרטי שלך, שחור על גבי לבן, היה נראה לי כל כך מדויק ויפה - גלעד. וזה באמת מי שאתה, שמחת עולמים, שמחה נצחית ללא תנאים. כנראה שלעולם לא היה מקום יותר ללב העצום שלך ועכשיו אתה מסתכל עלינו מלמעלה, מחייך חיוך ענק, פחית סן מיגל ביד, מנגן איזה שיר 90s בווליום הכי חזק שיש".
אדם רייז כתב: "מוכוכוכו, אני עוד לא מעכל את לכתך. איך אפשר? אתה הגבר הכי אוהב, שלא מספיק הבנתי כמה שאני צריך ומעריך. אתה כדור של אור, עם חיוך מושלם. שטותיונר אמיתי, עם אחריות מברזל, אוזניים ואף שאנשים בעולם יכולים רק לרצות כי הם רק שלך, וכמה שאתה יודע להרים, וואו... את עצמך, אותנו, את המשפחה שלך. אני לא יכול להפסיק לשמוע אותך במחשבות שלי, דברים שאני יודע שהיית אומר פשוט חולפים במוחי עם הבס הרדיופוני שלך, ולעיתים עם הבס המלמולי שאין איש בעולם שיכול או מתיימר להבין. וכשהקול מהדהד בראשי, אז כמובן המבט שלך מייד מתבהר לי בתוך האבסטרקט".
משפחתו וחבריו של גלעד מנציחים אותו בדרכים שונות, ובהן:
פינת הנצחה הוקמה במקום נפילתו סמוך לערב אל עראמשה על ידי חבריו לצוות, במקום נכתב: "בן, אח, בעל, חבר ואדם מיוחד יקר ואהוב כל כך. נזכור אותך לעד, מחייך אלינו מלמעלה".
מסורת פסטימולכו - מסורת בהתהוות. סביב ה-28.5, יום הולדתו, זוכרים את גלעד בחגיגה שמחה, שמארגנים יחד המשפחה והחברים מהבית. פסטימולכו הוא אירוע שפתוח לקהל הרחב ומזקק את אחת המעלות של גלעד - להיות בשמחה ולשמח.המהות המזוקקת שלו מצליחה לגעת בלבבות נוספים, גם כאלו שלא הספיקו להכיר אותו. יין 'גלעד' - חברי הצוות ליחידה בחרו להנציח את גלעד בשיתוף פעולה עם יקב חוות משכית שבמצפה רמון. יחד יצרו את יין גלעד. על תווית הבקבוקים יש איור (איירה אוריין שביט) של קרנף אוחז בפיו ורד אדום, המסמלים כמה חזק ורך הוא היה בו זמנית, והחברים הוסיפו טקסט מרגש המספר על גלעד.
גלעד מונצח באתר ההנצחה של "אגוז" בנבי חזורי שבצפון רמת הגולן.